<h1>ספר השותפות והעיסקא לרבינו שמואל הכהן ריש מתיבתא</h1>
<h2>דף יג.</h2>
והדרך הה' השותפות בין [שתי נפשות לגבי] העבדים, והראיה מה שאמרו [ב"ב י"ג ע"א] בענין החלוקה אין בהן כדי לזה (וכדי לזה) מה הוא רב יהודה (אמ') אית דינא או גוד או אגוד ורב נחמן אמ' לית דינא או גוד או אגוד בכור ופשוט שהניח להן אביהם עבד ובהמה טמאה כיצד עושין אמ' ליה שאני אומ' עובד לזה יום ולזה (יום) שני ימים לימא מסיעא ליה מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל שאני התם דאגוד איכא גוד ליכא.
<h2>דף יג:</h2>
והדרך הו' השותפות בין שתי נפשות לגבי השפחות, בין שהיתה שותפות שניהם בהן מצד הירושה או מצד עניין אחר, והראיה מה שאמרו [ב"ב י"ג ע"ב] ראבון בר חיננא ורב דימי בר חיננא שבק להו אבוהו תרתא אמהאתא חדא הוה ידעא מיפא ובשולי וחדא הוה ידעא בסתרקא אתו לקמיה דרבא אמ' להו לית דינא או גוד או אגוד שאני התם דמר ניחא ליה בהא והא ומר ניחא ליה בהא והא.
<h2>דף מב:</h2>
השער החמשה עשר העוסק באופני השבועה שחלה על אחד השותפים נגד חברו. ונאמר שהשבועות שחלות על השותף נגד שותפו תהיינה על שתי דרכים. הדרך הראשונה, היא השבועות שחלות על כל אחד מהם נגד חברו במה שאין לו שייכות לשותפותם, ואין כונתנו בזה הספר לבאר את זה מפני שהוא שייך לספר השבועות. והדרך השניה, היא השבועות שחלות על כל אחד מהם נגד חברו במה ששייך לשותפותם ונאמר ששבועותיהם חלות בזה בשלושה אופנים. האופן הראשון הוא שבועת השותף לשותפו בטענות מוגבלות כגון שטען אחד מהם שהפקיד (אצל שותפו) ממון מוגבל שהוא (ר"ל שותפו) לבדו השתמש בו בשעה שאין לו עדים עליו וזהו ג"כ כגון שטען שאבד ממון השותפות כלו או מקצתו ע"י אסון שאיננו חייב לשלם, כגון שבורה מתה ושבויה ביחוד בשעה שאין לו עדים על אמתת דבריו אז ישבע על ישרו בזה. ומה שמודה על זה הם שני מאמרים לקדמונינו אשר אחד מהם [כולל] השני. המאמר הראשון הוא דבריהם [ב"ב מ"ב ע"ב], אמר שמואל השותפים מחזיקים זה על זה ומעידין זה לזה ונעשים שומרי שכר זה לזה. והמאמר השני הוא דבריהם [שבועות מ"ט ע"א], נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את הגנבה ואת האבדה. והאופן השני הוא שבועת השותף לשותפו על החשד וטענת הרמאות מפני שהיא (ר"ל השבועה) חלה עליו כנגדו רק לפני החלוקה מדבריהם במשנה [שבועות מ"ה ע"א], ואילו נשבעים שלא בטענה השותפים והעריסים והאפוטרופסים והאשה הנושא' ונותנת בתוך הבית ובין הבית אמר מה אתה טוענינו רצוני שתשבע לי חייב. וכבר פירשו זה קדמונינו בתלמוד בדבריהם [שבועות מ"ח ע"ב] ואילו נשבעין שלא בטענה אטו בשופטני עסיקינן הכי קאמ' ואילו נשבעין שלא בטענת ברי אלא אפילו בטענת שמא ואין בין כל הנשבעים מי שחלות עליו שבועות על החשדות ו(טענות) הרמאות אלא אלה החמשה הנזכרים בזאת ההלכה והם מצוינים מן ההלכה האחרת ר"ל דבריהם [שבועות מ"ב ע"ב], אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין. אבל שאר הנשבעים נשארים בכלל זאת ההלכה ושתי השבועות האלה בלתי שכיחות הן. והאופן השלישי כשחלה טענת השותף לשותפו על טענת חשד ורמאות אחרי החלוקה ע"י גלגול ואם חלה עליו שבועה מצד אחד אז יש לו הרשות להשביעו על הרמאות בשותפות ואם לא חלה עליו שבועה כנגדו מצד אחר לא תחול עליו כנגדו שבועה כשהיא לעצמה, מדבריהם [שבועות מ"ח ע"א], חלקו השותפים והעריסים אין יכול להשביעם נתגלגלה עליו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. ואמרו בתלמוד [שבועות מ"ח ע"ב] איבעיא להו מהו לגלגל שבועה על השותפין והעריסין לאחר שחלקו מדרבנן. תא שמע לוה מבעל הבית מעות ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או עריס אין מגלגלין דאתאי שביעית ואפקעתה הא בשאר שני שבוע מגלגלין, ואמרינן בסופה אלא לאו שמע מינה מגלגלין שבועה על שותף ועריס מדרבנן ואף על גב דחלקו שמע מינה.
